פתח שירות

קראת על השירותים שלנו ואתה מעוניין לקבל שירות? נשמח לעזור

 

Share

תנאי שימוש למערכת שיחת הווידאו

שימ/י לב: המידע המופיע על מסך המחשב שלך עלול להיחשף לעיני הסובבים, ובכלל זה בני משפחה ו/או כל אדם אחר המצוי בקרבתך בעת השימוש במערכת.

 

בתום השיחה במערכת מוטלת על המשתמש/ת אחריות בלעדית להסיר את המידע, ו/או את נתוני הזיהוי, ו/או כל נתון אחר, אשר עלול לאפשר גישה למידע ו/או לשירות למי שאינו מורשה לכך. אני פוטר/ת בזאת את מדיקס מכל אחריות ו/או חבות בגין אי־ביצוע הסרה כאמור.

close
דף הביתמידע רפואיאיכות ברפואהלמה כל כך קשה לאבחן תסחיף ריאתי בשלב מוקדם?

למה כל כך קשה לאבחן תסחיף ריאתי בשלב מוקדם?

21/07/2019 | מאת: צוות מדיקס
למה כל כך קשה לאבחן תסחיף ריאתי בשלב מוקדם?

אבחון מאוחר של תסחיף ריאתי עלול להגביר פי שלושה את הסיכוי למות ממנו. מה גורם לטעויות באבחון וכיצד ניתן להימנע מהן?

תסחיף ריאתי (Pulmonary embolism או PE) הוא מצב רפואי מסכן חיים בו חומר כלשהו במחזור הדם (קריש דם או תסחיף שומן) יוצר חסימה של עורק ריאתי או של אחד מכלי הדם המובילים אליו. חסימה זו עלולה להקטין את רמות החמצן בדם ולגרום נזק לאיברים בגוף – שבמקרים מסוימים עלול להיות בלתי הפיך. בתרחישים קשים במיוחד, התסחיף עלול לגרום לעומס יתר פתאומי על הלב ולהוביל למוות.

 

אחד מגורמי הסיכון המרכזיים לתסחיף ריאתי הוא קיומו של קריש דם גדול או מספר קרישים קטנים בוורידי הדם העמוקים בגפיים התחתונים. קרישים מסוג זה נקראים פקקת ורידים עמוקה (Deep Vein Thrombosis או DVT). יחד עם זאת, גם אם פקקת ורידים עמוקה אינה מובילה לתסחיף ריאתי, היא עלולה לגרום נזק לגפיים התחתונים בדמות נפיחות, כאבים וזיהומים.

 

עם האבחון של פקקת ורידים נוצר צורך בהפעלת לחץ על האזור בו היא קיימת ובשינוי אורח חיים שימנע את הפיכתה לתסחיף ריאתי, כגון שימוש במדללי דם, שינויי תזונה והגברת ניידות (אחד מגורמי הסיכון המרכזיים ליצירת פקקת ורידים הוא חוסר תנועה ממושך ללא הזרמת דם מספקת לאזור כמו משכב לידה, טיסות ארוכות ועוד). גורמים נוספים המעלים את הסיכון להיווצרותה של פקקת ורידים הם ניתוחים (בפרט ניתוחים ארוכים), היסטוריה משפחתית של חסימות עורקים, עודף משקל ועוד.

 

למרות הסיכון הגבוה ועל אף שישנם תסמינים המזוהים עם תסחיף ריאתי, מרבית הסובלים ממנו מאובחנים באיחור ולעיתים גם לאחר שהגיעו לבית החולים עם סימפטומים המעידים על תסחיף ריאתי. מחקר שנערך בספרד לפני מספר שנים בקרב אנשים שאובחנו כלוקים בתחסיף ריאתי, העריך כי שליש מתוך 436 המשתתפים אובחנו באיחור. מחקר אחר שנערך בצרפת ב-2018 קבע כי לפחות אחד מתוך שישה חולים הסובלים מתסחיף ריאתי אובחנו באיחור של שבעה ימים או יותר. ה-CDC (המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן) מעריך כי בין 60,000 ל-100,000 אמריקאים מתים מדי שנה כתוצאה מתסחיף ריאתי.  

 

מה גורם לאבחון מאוחר או שגוי?

לתסחיף ריאתי ישנם מספר תסמינים, ובהם: שיעול דמי, קוצר נשימה, לחץ בחזה ועילפון. אולם חלק מתסמינים אלו אינם בלעדיים לתסחיף ריאתי ונפוצים גם בקרב חולים עם מחלות ריאות כרוניות, כמו אסתמה או מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD). הכפילות הזו עלולה להטעות את הרופא המטפל ולהוביל לאבחון שגוי של התסמינים של תסחיף ריאתי כהחמרה של מצב בריאותי קיים, או אפילו כדלקת ריאות.

 

היעדר תסמינים המזוהים עם תסחיף ריאתי יכול אף הוא לגרום לאבחון מאוחר. חולה שלא מדווח על קוצר נשימה או על עילפון עלול להישלח הביתה, מבלי שהרופאים יחשדו שהוא יכול לפתח תסחיף ריאתי. מטופלים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך עלולים להתריע על תסמינים חריגים אך לא להגיע כלל לרופא, מסיבות שונות: עקב חוסר מודעות לקשר בין תסמינים לסכנות, בשל היותם מעשנים (כך ששיעול או קוצר נשימה לא נתפסים כאירוע חריג), מפאת מחסור באמצעים או בשל היעדר ביטוח רפואי.

 

בנוסף, בדיקות הדמיה שמציגות תסנין ריאתי (אזור בריאה המלא בנוזל דלקתי, ונראה בהדמיה בהיר יותר בתוך שטח הריאה הכהה) עלולות להטעות אף הן את הרופאים, ולגרום להם לאבחן אותן כדלקת מבלי לשלול אפשרות לתסחיף ריאתי.

 

על אף שהאבחון של תסחיף ריאתי מתמקד בקרישי הדם המקורבים לריאות, יש צורך להרחיב את הבדיקה למחזור הדם ולגפיים כדי לאתר קרישים שעשויים לגרום להיווצרות פקקת ורידים. על הרופא המטפל להיות מודע לשתי התופעות ולקשר האפשרי ביניהן כדי לקבל תמונה מדויקת ומהירה. בשני המקרים הטיפול התרופתי ייטה לכיוון אנטי-קואגולנטים (נוגדי קרישה) כגון Warfarin, הפרין ועוד.

 

איך מאבחנים פקקת ורידים?

המודל הקליני המוביל לאבחון פקקת ורידים נקרא מבחן וולס, שמנבא את הסבירות לקיומה. במסגרת המבחן נבדקים הגפיים והוורידים בגפיים, ונלקחת אנמנזה רפואית רלוונטית. הרופא המטפל ממלא שאלון המשקלל את הקליניקה עם המידע שהתקבלה בבדיקה, ומחשב האם יש סיכון גבוה או נמוך לפקקת.

 

לאחר קבלת התוצאה של מבחן וולס, מתבצעת בדיקת דם בשם D-Dimer. הבדיקה מהווה אבחנה נלווית, ואינה משמשת כלי מאבחן בפני עצמה. גם לאחר אישוש או שלילת האבחנה יש צורך בבדיקות תומכות נוספות בכדי להגיע לאבחנה סופית.

 

כלי נוסף שעומד לרשותו של הרופא הוא הדמיות (צילומי חזה וגפיים, CT), שעוזרות בזיהוי של קרישי דם. אולם, גם בדיקות אלו לא מבטיחות אבחון מלא של תסחיף ריאתי. מחקרים גילו כי בקרב חולים שנשלחו הביתה לאחר אבחון שגוי, בדיקות ה-CT הציגו קרישים דיסטליים (מרוחקים מהלב) ולא קרישים סנטרליים (במרכז) המזוהים יותר עם מקרים של תסחיף ריאתי. כלומר, גם קרישים דיסטליים צריכים להוות סימן אזהרה. בנוסף, בדיקות הדמיה קונבנציונליות אינן מאפשרות להבדיל בין קרישים ישנים, אשר לא מהווים סכנה מיידית לתסחיף ריאתי, לבין קרישים חדשים ומסוכנים. מחקר קליני שנערך בשנת 2019 מציע מענה פוטנציאלי לסוגיה הזו: סמן בשם 18F-GP1, המוזרק לחולים שעוברים סריקת PET-CT, נמשך לטסיות דם "חיות" ויודע לסמן האם הקריש חדש יחסית או שם זמן רב. הסמן הצליח לזהות, לאפיין ולעקוב אחר קרישים חדשים בעלי סיכון גבוה ליצירת תסחיף ריאתי וסיבוכים נוספים.

 

מחקר ראשוני שבוצע בקרב 20 חולים שסבלו מפקקת ורידים חמורה או תסחיף ריאתי, גילה שהסמן הצליח לזהות מיקודי קרישה בכל החולים. נוסף לכך, הסמן זיהה פעילות קרישית חדשה ברגליהם של 12 חולים, שלא זוהתה בעזרת אמצעי הדמיה רגילים.

 

אבחון מהיר של פקקת ורידים או תסחיף ריאתי עשוי למנוע פגיעה בגפיים או נזק לריאות, ואף להציל חיים. לשם כך נדרשים עירנות ובקיאות של רופאים ומטופלים בתסמיני המחלה ובקבוצות הסיכון. קוצר נשימה או לחץ בחזה שנוצרים, למשל, לאחר טיסה ארוכה או לידה – מחייבים תשומת לב מיידית. על המטופלים לוודא שבדיקות יסודיות ומדורגות נעשו על ידי הרופאים על מנת לשלול בבירור את כל תסמיני המחלה, ולעתים אף לקבל חוות דעת שנייה כדי לוודא שלא יצטרפו לסטטיסטיקה המסוכנת של מאובחנים באיחור.

לא הכל שחור: הצד האופטימי של מגיפת הקורונה
לא הכל שחור: הצד האופטימי של מגיפת הקורונה
4 מהפכות רפואיות שנולדו בעקבות מגפות
4 מהפכות רפואיות שנולדו בעקבות מגפות
נכון או לא נכון? גם הגופים הרשמיים מתקשים לספק מידע מהימן על הקורונה
נכון או לא נכון? גם הגופים הרשמיים מתקשים לספק מידע מהימן על הקורונה