מדיקס היא קבוצת חברות בינלאומית הפועלת במספר רב של מדינות, ביניהן ישראל, ומתוקף כך היא מכילה עובדים ולקוחות ממגוון אתני ודתי רחב מאוד. כחברה, אנו קמים כל בוקר מחוייבים להצלת חיים וקידום בריאות פיזית ונפשית.

ב-7 לאוקטובר 2023, התעוררנו כולנו לאחד מהפשעים הקיצוניים ביותר אשר בוצעו אי פעם נגד האנושות, קמנו למתקפת טרור ברברית נגד אזרחי הדרום, נשים, ילדים, תינוקות ומבוגרים.

מאז אותו בוקר, אנו עמלים ללא הפסקה על מנת לתמוך בצוותים שלנו שגוייסו בצו 8 ובבני משפחותיהם, וכן במשפחות חטופים, במפוני הדרום והצפון, בחיילים, ובאומה הישראלית כולה שעברה מתקפה וחווה טראומה קולקטיבית.

אירוע ה-7 לאוקטובר והשלכותיו הם טראומתיים כמובן עבור אלה שהושפעו ממנו באופן ישיר, משפחותיהם, חבריהם וקרוביהם, אך גם עבור הקהילות התומכות בהם והמזדהות איתם מן החוץ. המצב כה מכעיס וכואב, שזה נראה כמעט בלתי אפשרי להתייחס למה שקרה מבלי לפגוע ברגשותיו של מישהו כזה או אחר.

מדיקס היא חברה מגוונת מבחינה אתנית ודתית ואני מכירה בכך שאנו מכילים בתוכנו גם נקודות מוצא ועמדות שונות לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

למרות חשיבותו הרבה, ההקשר הגאו-פוליטי העולמי והרחב הוא לא הנושא העיקרי אליו ארצה להתייחס במסר זה היום.

מה שאני מבקשת להדגיש הוא שתמיכה בישראל ותמיכה באזרחים פלסטינים (שאינם תומכי חמאס) יכולות להתקיים יחד, זו לצד זו, כל עוד אנו נאחזים בחוזקה בערכינו ההומניים המשותפים.

הדיון הגלובלי סביב המלחמה הנוכחית מפלג בצורה יוצאת דופן. רבים מהתומכים בישראל מעלימים עין מחפים מפשע עזתים שאיבדו את חייהם, נעקרו מבתיהם, וממידת מההרס המתחולל סביבם.

יותר מדי מאלה התומכים בפלסטינים מעלימים עין מקורבנות ה-7 לאוקטובר, וחלקם אף תולשים מודעות של החטופים ברחבי העולם. כל צד משוכנע בצדקתו המוחלטת, ושולל לגמרי את האנושיות הטמונה בצד השני.

לצערנו, כפועל יוצא מהמתרחש במרחב הישראלי-פלסטיני, ישנה עלייה חדה בתקריות אנטישמיות, ואסלאמופוביות ברחבי העולם. אנשים מותקפים באלימות על בסיס השתייכותם הדתית, ומואשמים קולקטיבית במעשים שהם עצמם לא ביצעו.

גישה זו רק צפויה להבטיח את המשכו של מעגל האלימות, מעגל בו האזרחים והבלתי מעורבים משלמים את המחיר הגבוה ביותר.

מול האלימות והטראומה, חשוב היום, יותר מתמיד לפנות לאנושיות אחד של השני. אנו מוכרחים לנסות ולהבין זה את זה. אם לאם. בן לבן. חבר לחבר. שכן לשכן. גילוי אמפתיה הוא שריר שצריך לאמן בקביעות. כך גם הכנעת הדחף לנקמה.

אנו יכולים להרשות לעצמנו פערים וגישות שונות ליצירת פתרון. פתרון בר קיימא, שישרוד לאורך זמן, אשר יחייב הכרה בהשקפות שונות. אך על מנת להגיע לאחד כזה, עלינו ראשית כל ליצור מכנה משותף שממנו אנו יכולים לפעול. מכנה משותף זה חייב להיות מבוסס על אמפתיה, על הבנה הדדית. על ההכרה באנושיות של העומד מולנו. על הכרה בשאיפותיו וזכויותיו של כל צד.

על הכרה במציאות החיים, בחוויות העבר והכאב של כל צד. בהכרה בדאגתו של כל צד לקרוביו ולעתידו.

העולם יידרש בקרוב להרים ראשו ולהכיר בטראומה הקולקטיבית אותה חוו רבים כל כך בשני הצדדים, טראומה שתצריך טיפול ושיקום.

טראומה קולקטיבית היא "תגובה פסיכולוגית לטראומה המשפיעה על קהילה שלמה". היא אינה מייצגת מקרים ועובדות היסטוריות בלבד, אלא היא גם זיכרון קולקטיבי של אירוע נורא שקורה, שמזעזע ואף משנה לאלתר את מרקמן החברתי שלאוכלוסיות שלמות.

לצד אובדן החיים המזעזע שגלום בתוכן, טראומות קולקטיביות יוצרות לרוב משבר של משמעות, משבר זהות, ויש להן השלכות מרחיקות לכת וארוכות טווח הן על הצד החזק והן על הצד החלש.

עבור שני הצדדים, יצירת משמעות לטראומה כוללת בתוכה הליך ארוך של דיאלוג מתמשך, בין הקבוצות השונות ובתוך עצמן.

בעוד שהזיכרון הקולקטיבי סביב הטראומה עלול לגרום שיתוק ופרנויה, הוא טומן בחובו גם הזדמנות לצמיחה וליצירת משמעות המדגישה את יכולת החברה להתמודד, להשתקם ולהשתנות בעקבות הטראומה שעברה. יצירת משמעות שכזו עלידי דורות צעירים משני צידי המתרס תוכל לייצר בסיס להבנה דו-צדדית, ומתוך כך שרטוט מפת דרכים להווה ועתיד טובים יותר.

מעל לחודש אחרי אירועי ה-7 לאוקטובר, הרשו לי לסכם בכך שאל מול הסבל שקהילות אנושיות גורמות אחת לשנייה אסור לשתוק, וכי החלמה, גילוי אמפתיה, והכנעת הדחף לנקמה הם שרירים שצריך תמידית לאמן.

האנושיות מוכרחה לנצח!

סיגל עצמון, מנכ"ל ומייסדת מדיקס

שתף

Facebook
Twitter
LinkedIn
דילוג לתוכן